ששון נ' קבוצת כלמוביל בע"מ-חטיבת מיצובישי ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבע 7, מר יצחק בן הרואה (להלן: "המבקש"), לדחיית התביעה על הסף ולחילופין מחיקת התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות ו/או עילה ולחילופי חילופין להורות על התובע, מר ויקטור חיים ששון (להלן: "התובע" ו/או "המשיב"), להגיש כתב תביעה מתוקן ביחס למבקש.

הרקע לבקשה- בתמצית

התובע הגיש תובענה על סך 2,600,000 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לטענתו כתוצאה מרכישת רכב מדגם "מיצובישי", בו התגלו תקלות רבות שהביאו להשבתתו המוחלטת.

המבקש היה המומחה אליו הופנה התובע על ידי משרד התחבורה על מנת לבדוק את תלונות התובע, ועל פי הנטען בכתב התביעה כשל המבקש כישלון חרוץ במילוי משימתו זו.

טענות המבקש- בתמצית

לטענת המבקש, היות ופעל בכל המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לו בכתב התביעה כשלוח וכנציג של המעבדה לרכב הפועלת במוסד הטכניון למחקר ופתוח בע"מ (להלן: "הטכניון"), אין בין התובע למבקש כל יריבות.

על פי סעיף 39 לכתב התביעה, נטען ע"י התובע: "משרד התחבורה הציע לתובע לבדוק את הרכב באופן עצמאי בטכניון או במכון התקנים. התובע בחר בטכניון והופנה למהנדס בן הרואה...".

בכל פעולותיו פעל המבקש, לטענתו, במסגרת תפקידו כמ"מ ראש המעבדה, כשלוח של הטכניון למו"פ ובמסגרת סמכותו. התובע מעולם לא פנה למבקש וכך גם המבקש לא פנה לתובע- פניית המבקש בשם המעבדה הייתה למשרד התחבורה. לפיכך אין עילהתביעה אישית כנגד המבקש.

גם אם היה ממש בטענות התובע, מי שהיה חב בנזיקין בגין כל המעשים והמחדלים המיוחסים לו, הוא מוסד הטכניון.

טענות המשיב –בתמצית

התובע לא הופנה אל הטכניון כמוסד כדי שמי מטעמו ימנה מומחה לבדיקת הרכב אלא משרד התחבורה בעלה את שם המבקש כמי שהינו מוסמך- מומחה- מקצועי ובלתי תלוי לבדוק את טענות התובע.

גם אם תתקבל הטענה כי המבקש היה שלוח ועובד של הטכניון ולא מונה אישית, אזי בהתנהלותו הרשלנית, ניתק המבקש את קורי השליחות והעמיד עצמו אישית בפני חיצי ביקורתו של התובע.

המבקש הינו חוליה בשרשרת הסיבתית שהביאה בסופו של יום לנזקיו הקשים של התובע.

דיון והכרעה

מעיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה פסוקה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם אמצעים קיצוניים הננקטים בלית ברירה וכמוצא אחרון. הפסיקה קבעה מבחנים צרים וברורים שרק בהתקיימם ייאות בית המשפט לנקוט דרך החלטית זו מבלי להדרש לסוגיות שבמחלוקת. כך למשל נפסק בבר"ע 59/81 דורה ארדיטי ואח' נ' עזבון יעקב ארדיטי, פ"ד לה(2) 811: "נפסק כבר פעמים רבות בעניינים דומים שכאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית המשפט בוחן מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו".

בענייננו, נטען ע"י המבקש להעדר יריבות, העדר עילה, עוד נטען בין היתר כי המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לו, נעשו תוך כדי עבודתו, וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה.

ייתכן ובסופו של יום, יתברר כי טענות התובע משוללות ייסוד, אך בשלב זה לפחות, בכתב התביעה מפורטות עובדות וטענות, המקנות סמכות לבימ"ש זה והמגלות לכאורה עילת תביעה ויריבות ביחס לנתבעים כולם ובכלל כנגד המבקש. כך למשל טוען התובע כי הנתבע -אישית ולא באמצעות הטכניון, היה הגורם שמונה ע"י משרד התחבורה לפתור את הסיטואציה הקשה אליה הוא נקלע, וכשל בכך כשלון חרוץ, תוך גרימת נזק לתובע, זוהי טענה עובדתית שאם תוכח ע"י התובע מקימה עילה נזיקית נגד המבקש ומחייבת ליתן לתובע את יומו בבית המשפט ולהוכיח טענותיו.

"העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח, כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו, את כל "העובדות המהותיות" אשר פירש בו בהתאם לתקנה 9(5) ותקנה 71(א). אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז-ורק אז-אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה" (ספרו של י.זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 384).